• Li-Or Amir, C.P.A

חילוט נכסי עובד המעורב בפשיעה כלכלית: הונאת המס ב"אלבר" הגיעה לעליון

רבים סבורים שעובד שכיר אינו אחראי אישית לעבירות שביצע במהלך עבודתו, ושהמעסיק משמש כעין חוצץ בין העובד לבין רשויות האכיפה. אפשר לכנות מיתוס זה בשם "מסך ההעסקה", בהשאלה מהעיקרון (האמיתי) של "מסך ההתאגדות" בדיני החברות.


מתי "מסך ההעסקה" מגן על העובד מאחריות משפטית?


המשפט הפלילי


לעניין מעשים פליליים של העובד (עבירות שדינן מאסר או קנס) יש לפנות לחוק העונשין. העובד עשוי להיות מוגן, או לפחות לחלוק באחריות המשפטית עם המעסיק, אם הוכיחה התביעה (הפרקליטות) שהמעסיק שימש כ"משדל" או "מסייע" לעובד בביצוע העבירה הפלילית. סעיפים 30-31 לחוק העונשין, הדנים בשידול וסיוע, הנם כלליים וחלים במסגרת יחסי עבודה ובכל סיטואציה אחרת.


מה שנכון לעובד, נכון גם לשלוח אחר. למשל, רואה חשבון או יועץ מס חיצוני לא יהיה אחראי לפעולות שעשה לקוחו למטרת העלמת מס. אולם, כאשר רואה חשבון מנפק לבקשת הלקוח אישור רואה חשבון שאינו כשר, הן רואה החשבון והן הלקוח עשויים לשאת באחריות משמעתית או פלילית, בהתאמה.


המשפט האזרחי


לעניין עוולות אזרחיות, שדינן תשלום פיצוי לנפגע, יש לפנות לפקודת הנזיקין. עיקרון "האחריות השילוחית" שנקבע בפקודה מסדיר מתי יישא המעסיק באחריות לעוולות שגרם עובדו לצד שלישי. בסעיף 13 לפקודה מנויים 3 תנאים המאפשרים הטלת אחריות שילוחית של מעסיק: יחסי עובד-מעביד, ביצוע עוולה ע"י העובד, וביצוע העוולה במהלך העבודה עבור המעסיק. אולם, גם בהתקיים התנאים הללו, בית משפט מטיל אחריות שילוחית על המעביד רק לאחר שבחן שיקולים נוספים, רובם מתמקדים בנפגע ובצורך לפצותו. למשל:

  • יכולת הפיצוי ("הכיס העמוק") - בית המשפט בוחן את יכולתם הכלכלית של העובד והמעסיק לעמוד בסכום הפיצוי הנפסק לנפגע. כאשר הסכום מהותי, בית המשפט נוטה לחייב את המעסיק בתשלומו, שכן בעל עסק לרוב מרוויח ומשתכר יותר מהעובד המקבל ממנו שכר.

  • שיקול הצדק ("האשמה המשפטית") - בית המשפט מניח כי למעסיק יש אמצעים להכשיר את עובדיו לבצע את עבודתם כך שלא תגרום נזק, וכן להפעיל בקרות ואמצעי בטיחות שימנעו מעובדיו לבצע עבירות אגב עבודתם. על כן, עוולה של עובד מהווה "כישלון" של המעסיק בעניין זה, ומצדיקה להטיל עליו אחריות לעבירה או לנזק.

  • שיקול הסמכות הנחזית - כאשר עובד ביצע עבירה שלא במסגרת עבודתו למען המעסיק, אך בתחומי בית העסק ותוך שימוש במשאביו, עשוי בית המשפט להטיל על המעסיק אחריות שילוחית. ראו ע"א 445/88 כנ"ר נ' שטיבל, שם חויב בנק לפצות לקוח בגין השקעות כושלות שביצע מנהל בבנק עבור הלקוח, שלא במסגרת תפקידו בבנק.


מתי "מסך ההעסקה" מורם?


ראינו שבמשפט האזרחי, השילוחיות "מעבירה" את האחריות במלואה למעסיק בהתקיים המבחנים שבחוק ובפסיקה. אולם במשפט הפלילי, האחריות השילוחית לא רק שאינה פוטרת את העובד העבריין, אלא "מרחיבה" את יריעת האחריות גם למעסיק ולנושאי משרה שלא היו מעורבים ישירות בביצוע המעשים.


נתחיל בקטן: סעיף 252א לחוק העונשין אוסר על מעסיק לשלם קנס שהוטל על עובדו. בסעיף זה אין חריגים, ומכאן שגם קנס שקיבל העובד אגב ביצוע עבודתו (למשל דוח תנועה) הנו באחריות העובד בלבד. אגב, מעסיקים אינם רשאים לנכות תשלומי קנסות כהוצאה, בין אם הודעת הקנס נושאת את שם המעסיק או עובדו. הרציונל פשוט: קנס שכואב פחות בכיס - מרתיע פחות.


ומה שנכון לקנסות, נכון שבעתיים לחילוט רכוש. בעניין חברת הרכב "אלבר" שעלה לכותרות בשנה החולפת, אנו רואים את "מסך ההעסקה" עולה כטענה משפטית נגד חילוט נכסי עובד - וקורס. בע"פ 5316/22 בית המשפט העליון אישר לחלט באופן זמני כספי גמל והשתלמות שהפקידה החברה לטובת סמנכ"לית הכספים לשעבר, שהייתה מעורבת באופן פעיל בעבירות מס שבוצעו בחברה. זאת, לאחר שהוגשו כתבי אישום נגד הסמנכ"לית והחברה בגין עבירות הלבנת הון המיוחסות להם.


הסמנכ"לית טענה כנגד צו החילוט כי, בשל היותה עובדת שכירה בחברת אלבר אין לחלט מרכושה הפרטי - לרבות כספים שהתקבלו כחלק מתנאי העסקתה בחברה. עוד טענה כי רווחי העבירה התקבלו בחברה ולא עברו לידיה מעולם. על כן נכסיה הפרטיים אינם קשורים לעבירה ויש להשאירם "מחוץ לתמונה".


בית המשפט הזכיר כי לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, מותר לחלט רכוש של נידון שהורשע בהלבנת הון, עד לשווי ה"רכוש האסור" שהיה מעורב בעבירה. זאת, כצעד ענישה בנוסף לכל עונש מאסר או קנס שיוטל על אותו נידון. היות ונגד הסמנכ"לית הוגש כתב אישום, הרי היא עומדת בהגדרת "נידון".


עוד קובע סעיף 21(ב) כי הרכוש שאפשר לחלט הוא כל רכוש בבעלותו או בשליטתו של הנידון - ובכלל זה גם רכוש שלא הושג כתוצאה מהעבירה. הודגש כי מטרות החילוט (הקניינית וההרתעתית) רלוונטיות גם בעניינו של עובד שכיר - בפרט אלה המעורבים באופן פעיל בעבירה. אם סמכות החילוט תהיה כפופה ל"מסך ההעסקה" או מחיצות תאגידיות, היא תתרוקן מיד מתוכן כאשר הרכוש האסור ינותב לשליטת עובדים שכירים, שם הרשויות "לא יוכלו לגעת בו".


סיכום


על דרך ההכללה, מי שעבר עבירה פלילית לא יוכל לחסות בעצם היותו עובד שכיר כדי לחמוק מאחריות אישית. נכון הדבר שגם על תאגידים ניתן להטיל אחריות פלילית, כפי שנעשה עם חברת "אלבר"‏. אולם, הפסיקה לדורותיה הדגישה את החשיבות שבהטלת אחריות פלילית על נושאי המשרה בתאגיד - בוודאי בעבירות כלכליות בעלות פרופיל גבוה כמו העלמות מס והלבנת הון. לכן, התרחיש הנפוץ הוא שבעבירה פלילית בה היה מעורב עובד שכיר במסגרת עבודתו, תוטל אחריות הן על העובד, הן על התאגיד, והן על נושאי משרה בכירים אחרים.


המשפט האזרחי הנו לרוב "ידידותי" יותר לעובד, מתוקף עליונותו הכלכלית והארגונית של המעסיק. ככל שהעובד פעל בתום לב, או אפילו הפגין רשלנות שהנה בגדר הסביר, המעסיק יישא באחריות ובתשלום לתיקון הנזקים - בין אם אירעו לצד שלישי או למעסיק עצמו.


לקריאה נוספת אודות פשיעה כלכלית


30 צפיות0 תגובות