• Li-Or Amir, C.P.A

הגנה על רכוש בין בני זוג

עודכן ב: ינו 25


מיסוד הקשר הזוגי, בין אם על-ידי חתונה כדין או קבלת הכרה כידועים בציבור, הוא צעד בעל משמעות רגשית רבה, בו מצהירים בני הזוג על מחויבותם זה לזה, ללא תנאים וללא הגבלת זמן. רומנטי, לא?

אולם, אהבה לחוד וכסף לחוד. לא פעם מגיעים בני הזוג למיסוד הקשר, כשבאמתחתו של אחד (או שניהם) נכסים שצבר- בין אם באמצעות מאמץ אישי, ובין אם במתנות וירושות. בן או בת הזוג שהנם בעלי הנכסים עשויים לרצות להבטיח את המשך בעלותם המלאה בנכסיהם, גם במקרה של פירוק הקשר. במקרה בו לבן הזוג בעל הנכסים יש ילדים מנישואין קודמים, הדבר מקבל משנה חשיבות בכדי להגן על זכויותיהם לאחר פטירת ההורה.

לעתים הרצון בא מהוריו של אחד מבני הזוג, אשר מעוניינים לתת נכס במתנה לילדם, ולהבטיח כי לבן הזוג השני לא תהיה אפשרות "לשים ידו" על הנכס במקרה של פרידה.

מה אומר החוק?

הדין נחלק לשניים- לפני 1974, שנת החלתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג- התשל"ג (1973), ואחריה.

חזקת השיתוף

עד שנת 1974 הייתה נהוגה במשפט הישראלי "חזקת השיתוף": זוהי הלכה שיפוטית שאינה מעוגנת בחוק, לפיה כל רכושם של בני הזוג (כולל רכוש הרשום רק על שם אחד מהם) יתחלק שווה בשווה עם התרת הנישואין.

הרציונל מאחורי חזקה זו הוא כי כל אחד מבני הזוג תרם באופן שווה לרווחת המשפחה, גם אם לא באופן כספי, ועל כן זכאי למחצית מנכסי התא המשפחתי במקרה של פירוקו. שימו לב- מדובר הן בנכסים שנצברו טרם הנישואין והן במהלכם.

חזקת השיתוף חלה כיום בשלושה מקרים בלבד:

1. זוגות שנישאו כדין טרם שנת 1974.

2. זוגות ידועים בציבור- ביחס לרכוש ספציפי שהוכחה לגביו כוונת שיתוף.

3. זוגות שנישאו לאחר שנת 1974- על רכוש שהוסכם בכתב שלא יהיה משותף (לפי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון), אך הוכח כי הייתה כוונה לשתפו.

נטל ההוכחה בנוגע לכוונת השיתוף הינו על בן הזוג שנכסים אלה אינם בבעלותו. הפסיקה זיהתה במהלך השנים מספר דרכים להוכיח זאת:

1. שיתוף מכוח הסכם כתוב- הסכם בו צוין כי הנכס הספציפי הינו נכס משותף לבני הזוג.

2. כוונת שיתוף כללית על דרך ההתנהגות- כאשר החיים המשותפים התנהלו ללא קרעים מהותיים ותוך קיומה של קופה משותפת והיעדר הפרדה מהותית והתחשבנות בהתנהלות הכספית (אף אם בני הזוג לא ניהלו חשבון בנק משותף). במצב כזה ניתן להסיק כוונת שיתוף לגבי כלל הנכסים, וכי הרכוש ה"פרטי" נטמע ברכוש שהושג במהלך החיים המשותפים ובמאמץ משותף. טענה זו הוכרה בעיקר בנישואין ראשונים שנמשכו שנים רבות, ובפרט אם היו ילדים משותפים, אשר אחד מבני הזוג הקדיש זמן רב יותר לגידולם על חשבון קריירה מכניסה. שני פסקי דין מנחים בעניין זה הינם ע"א 1880/95 בפני כב' השופטת דורנר, וכן ע"א 2280/91 בפני כב' השופט ברק.

3. כוונת שיתוף ספציפית על דרך ההתנהגות- נכס אשר הוא והכנסותיו נחשבו בעיני שני בני הזוג כחלק מהעתודות הכלכליות של משק הבית, והשימוש בו היה למטרות משותפות.

יוצאת מן הכלל בהקשר זה היא דירת המגורים של בני הזוג, אשר הוכתרה על-ידי הפסיקה כ"גולת הכותרת" של הרכוש המשותף (רע"א 8672/00, כיוון שבה מתנהלים החיים המשותפים. הנחת ברירת-המחדל של בית המשפט הנה כי דירת המגורים היא נכס משותף, גם אם נרכש על-ידי אחד מבני הזוג. לפיכך, נטל ההוכחה לגבי דירת המגורים הנו הפוך- בן הזוג אשר הדירה בבעלותו נדרש להוכיח כי לא הייתה כוונת שיתוף לגביה.

חוק יחסי ממון

בשנת 1973 נחקק, כאמור, חוק יחסי ממון. הוראותיו חלות אך ורק על זוגות שנישאו כדין החל מיום 1.1.1974.

חוק זה מספק הוראות בשני נושאים:

1. מתן תוקף להסכם ממון.

2. איזון משאבים- חלוקת הנכסים במקרה של התרת הנישואין כאשר לא נחתם הסכם ממון.

לפי סעיף 2 לחוק, הגורם המאמת ומקנה תוקף להסכם תלוי בעיתוי עריכת ההסכם:

ברירת המחדל היא אישור ההסכם על-ידי בית משפט לענייני משפחה, או בית הדין הדתי בעל סמכות השיפוט בעניין בני הזוג, בהתאם לדתם.

הסכם שנערך טרם הנישואין- יכול שיהיה מאושר על-ידי נוטריון או על-ידי רשם הנישואין.

הסכם שנערך במהלך טקס הנישואין- יכול שיהיה מאושר על-ידי רשם הנישואין.

במידה וההסכם נערך לאחר הנישואין, בית משפט או בית דין דתי הם הגורמים היחידים המורשים לאשרו.

לפי סעיף 5(א) לחוק, עם התרת הנישואין יתרחש "איזון משאבים": כל בן זוג יקבל מחצית משווי כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שלהלן:

1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין, או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

2. גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג ע"י המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים לפי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות;

3. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

הנה כי כן, חוק יחסי ממון מבקש לאזן בין בני הזוג רק את הנכסים שנצברו בתקופת הנישואין ותוך "מאמץ משותף", ואשר הייתה כוונה לחלוק בהם וליהנות מהם ומרווחיהם במסגרת חיי הזוגיות. כל שאר הנכסים יישארו בבעלותו הבלעדית של בן הזוג לו הם שייכים. לכן, מתנות וירושות שניתנו רק לאחד מבני הזוג הנם לכאורה "מוגנים", ואין צורך בהסכם ממון על מנת להבטיח זאת. האומנם?

סעיף 8 לחוק (תיקון מס' 4 לחוק משנת 2008) מקנה לבית המשפט סמכות מיוחדת להורות על חלוקה הסוטה מהוראות סעיף 5(א). לאחר התיקון, יכול בית המשפט לקבוע נכסים שלא ייכללו באיזון המשאבים, ולקבוע יחס איזון שמתחשב בכושר ההשתכרות של הצדדים, ואשר יפצה את הצד "החלש" על הירידה הצפויה ברמת חייו.

תיקון זה היווה פתח לבית המשפט להורות לא רק על איזון נכסים קיימים, אלא גם על נכסים "עתידיים", דוגמת נכסי קריירה (מוניטין וכושר השתכרות). בגין נכסים אלה עשוי בית המשפט לפסוק כי הצד המשתכר יותר, ישלם לצד המשתכר פחות תשלום עתי או חד פעמי כפיצוי על הפערים. ההצדקה לכך מבוטאת ברוח חזקת השיתוף: כושר ההשתכרות של הצד ה"חזק" הושג באמצעות התמיכה החומרית והנפשית שנתן בן הזוג המשתכר פחות (בע"מ 4623/04 בפני כב' השופט ריבלין).

כאשר מקור ההכנסה של בן הזוג המשתכר יותר הינו עסק או חברה בבעלותו, מקובל לפסוק תשלום כאחוז מסוים משווי העסק, בהתאם להערכת שווי שבוצעה ע"י רואה חשבון מוסמך.

ענייני חלוקת רכוש נדונים בתדירות גבוהה בכל הערכאות, ופסקי הדין המתפרסמים אינם משרטטים קו אחד לכיד באשר לשאלות הנכסים המשותפים. על כן, רצוי שלא לסמוך על "ברירת המחדל" של איזון המשאבים שבסעיף 5(א) לחוק, אלא לנסח הסכם ממון אשר יתחשב באינטרסים הלגיטימיים של שני בני הזוג, ובמצב העניינים הפרטני שלהם.

הסכם ממון יכול להיות כוללני, לגבי כל נכסיהם הנוכחיים והעתידיים של בני הזוג.

ניתן גם לכרות הסכמים פרטניים, לגבי נכס ספציפי ששייך לאחד מבני הזוג, ואשר הוא מעוניין לשמור ברשותו גם במקרה של פרידה. בהסכם מעין זה מצהיר בן הזוג השני כי לא תהיינה לו כל טענות או תביעות בנכס זה, במהלך הקשר או לאחריו. הסכם כזה עומד כראיה נגד החלת חזקת השיתוף על הנכס נשוא ההסכם, אך עשוי להשליך על הדרך בה יראה בית המשפט את שאר הנכסים של בני הזוג, לגביהם לא נחתם הסכם כזה.

חשוב לציין כי בני המשפחה של הזוג אינם יכולים להיות צד להסכם- אף אם הנכס נשוא ההסכם הנו מתנה מהם. זאת, כי תכלית ההסכמים הנה לשקף את כוונות בני הזוג זה כלפי זה.

בנוסף להסכמים, במידה וקיימים נכסים אשר אין כוונה לשתפם, מומלץ לגבות זאת בהתנהגות מתאימה, ולהפריד נכסים אלה ככל האפשר מה"קופה" המשותפת: לא להפקיד הכנסות מהם בחשבון משותף, לא להשתמש בהן למטרות משותפות, ממגורים ועד מימון חופשה, ולא לשלם הוצאות בגינן מכספים משותפים.

ונסיים בתקווה כי לא נזדקק לעצות אלו לעולם.

#הסכםממון #חוקיחסיממון #איזוןמשאבים #חלוקתרכוש #חלוקתנכסים #גירושין #גרושין #גרושים #גירושים #הגנהעלרכוש #הגנתנכסיםבנישואין

69 צפיות

שמעון אמיר- רואי חשבון- חיפה

התכנים המקצועיים באתר וברשימת הדיוור מוגשים על-ידי משרד רואי החשבון שמעון אמיר כשירות לגולשי האתר בכדי לספק מידע כללי בתחומי העיסוק והמומחיות של המשרד. 

מידע זה אינו מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מקצועי פרטני בנושאים הרלוונטיים. 

משרדנו לא יהא אחראי לתוצאות של החלטות ו\או פעולות שננקטו בהסתמך על התוכן באתר.

משרדנו מספק ייעוץ ללקוחות בלבד. הייעוץ כרוך בתשלום.