עד שהמס יפריד בינינו 

עובדות המקרה

 

בן זוגה של ברגיג, שוטרת במשטרת ישראל, עסק בתקופת נישואיהם בהפעלת בתי הימורים ובארגון משחקים בלתי חוקיים, מבלי לדווח כמובן על ההכנסות מפעילות זו. בתום חקירה פלילית הוציא פקיד השומה שומות לפי מיטב השפיטה, מהן נובעת חבות מס של כ-20 מיליון ש"ח. 

על מנת לגבות את המס, השתמש פקיד השומה בסמכותו לעקל נכסים לפי סעיף 194 לפקודה, וביקש לעקל גם בית מגורים הרשום על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. בשנת 2016 התגרשו בני הזוג, וברגיג ביקשה מבית המשפט לבטל את העיקול על חלקה בנכס. 

​

​

טענות הצדדים

 

לטענת פקיד השומה, חזקת השיתוף בין בני זוג כוללת גם שיתוף בחובות, ועל כן הוא רשאי לגבות את החובות בגין פעילות בן הזוג הרשום בתקופה בה היו נשואים כדין גם מבן הזוג השני. עוד טען פקיד השומה כי ברגיג ידעה על ההכנסות נשוא השומות ואף נהנתה מהן, שכן אפשרו גם לה רמת חיים גבוהה מאוד. 

לטענת ברגיג, איתה הסכים גם בן הזוג לשעבר, אין היא חייבת בחובות המס שלו בגין הכנסות שלא סייעה לו להפיק. 

​

​

החלטת בית המשפט

​

בית המשפט קבע כי כיוון שהזוג נישא בשנת 1999, לא חלה עליהם הלכת השיתוף אלא חוק יחסי ממון. חוק זה מקנה לכל אחד מהם מחצית בנכסים המשותפים בעת פירוק הקשר, אך לא בהכרח בהתחייבויות. הסדר איזון המשאבים, שבא לחלק את הנכסים, אינו מקנה זכויות לצדדים שלישיים, כגון לנושים. כל עוד אין ראיות לכוונת שיתוף ספציפית בחוב מסוים, הוא נשאר נחלתו של האדם שנטל אישית את החוב- הן בעת הנישואין והן בעת פירוקם. 

​

כן ציין בית המשפט שסעיף 66א(ב) בפקודה מאפשר למס הכנסה לגבות מבן הזוג אך ורק את המס "לגבי חלקו בהכנסה", כלשון הסעיף.

 

מכאן הוסק שהמס אשר ברגיג חייבת בו הוא אך ורק בגין ההכנסות שתרמה לתא המשפחתי - קרי, משכורתה. היות שממשכורתה נוכה מס במקור כל השנים, לא ניתן לגבות ממנה מס נוסף.

 

לבסוף ציין בית המשפט כי עיקול על מלוא הנכס היה מתאפשר רק אילו היה מדובר במס הקשור למקרקעין עצמם. משלא, ניתן לעקל רק את חלק המקרקעין השייך לחייב, קרי, לבן הזוג לשעבר. אי לכך קיבל בית המשפט את בקשתה, וקבע כי העיקול יצומצם לחלקו של בן הזוג לשעבר בלבד. 

​

​

סיכום ומסקנות 

​

מן המקרה שלעיל ניתן להשליך באופן זהה הן על חובות מס בין בני זוג נשואים, והן על חובות מס בין בני זוג לשעבר. יש לשים לב כי לעובדת גירושי הזוג לא הייתה כל חשיבות לעניין הקביעה בפסק הדין. כלומר, גם לו היו נשארים נשואים, עדיין יכול היה פקיד השומה לעקל רק מחצית מהנכס, שכן הנכס תמיד היה רשום על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. 

​