פנסיית חובה לעצמאים

עודכן 25.1.20

החל מיום 1.1.17 נכנס לתוקף תיקון בחוק הביטוח הלאומי, המחיל פנסיה חובה גם על עצמאים.

החוק מחייב עצמאים בגילאים 21-60 להפקיד מדי שנה לחיסכון פנסיוני אחוז מסוים מהכנסתם מעסק (הכנסות בניכוי הוצאות), בתמורה להפחתת-מה בשיעורי הביטוח הלאומי והגדלת-מה של הטבות המס בגין הפקדות עצמאים למכשירי חיסכון. 

שיעורי ההפקדה לפנסיה חובה:

עבור הכנסה מעסק בגובה עד 50% מהשכר הממוצע במשק- 4.45%

עבור שאר ההכנסה מעסק עד גובה השכר הממוצע במשק- 12.55%

השכר הממוצע הקובע הוא השכר הממוצע לעניין דמי ביטוח לפי סעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, ועומד על 10,551 ₪ ברוטו נכון ליום 1.1.2020.

כלומר, מי שהכנסתו החודשית מעסק זהה לשכר הממוצע במשק או גבוהה ממנו, חייב להפקיד 10,726  ₪ בשנה.

ומי אינו חייב בהפקדה?

  • עצמאים בחצי השנה הראשונה לפעילות העסק.

  • עצמאים אשר ביום 1.1.2017 היה גילם 55 או יותר.

  • עצמאים אשר מועסקים במקביל כשכירים ומופרש עבורם לפחות סכום המינימום שהם חייבים בהפקדתו כעצמאים (במידה ומופרש פחות מכך- יש להשלים למינימום).

ואם לא אפקיד?

  • על עצמאים אשר אינם פטורים מהפקדה יוטל קנס שנתי בסך 500 ₪.

  • למרות זאת, הקנס לא יוטל על עצמאים שהכנסתם החייבת קטנה משכר המינימום. אי לכך, לגבי עצמאים כאלה, החוק למעשה לא ייאכף.

הטבות נוספות הכלולות בחוק:

  • הכרה במלוא ההפקדה לקרן השתלמות כהוצאה לצורך מס, בהתאם לשיעורים ולתקרות המתעדכנים מדי שנה. 

  • הפחתת השיעור המופחת של דמי הביטוח הלאומי לעצמאים, כנגד הגדלת השיעור הרגיל. 

  • אפשרות למשוך כספים בפטור ממס מקופת הפנסיה בעת מצב של סגירת העסק: הסכום הפטור יהא הנמוך מבין:

    • 12,200 ₪ לכל שנה בה שולמה פנסיית החובה החל משנת 2017. 

    • הסכום שנצבר ברכיב החסכון לאבטלה בקרן הפנסיה החל משנת 2017, המהווה שליש מסך ההפקדות. 

האם החוק מיטיב עם העצמאים?

החוק נועד, בראש ובראשונה, להבטיח לעצמאים קיום בכבוד בעת אבטלה או פרישה.

עם זאת, בניגוד לעובד שכיר, אשר עיקר החיסכון הפנסיוני שלו ממומן על-ידי מעבידו, העצמאי נושא לבדו הן ב"חלק העובד" והן ב"חלק המעביד" של תשלומי הפנסיה. על כן, עבור העצמאים המשמעות המידית של פנסיה חובה הנה הפחתה ניכרת בהכנסה הפנויה- כ- 11,000 ש"ח בשנה למי שהכנסתו דומה לשכר הממוצע במשק. זאת אף מבלי יכולת לבחור את מכשיר החיסכון בהתאם לצורכי העוסק. 

מטרה נוספת בחוק הייתה לתקן את הפער בשיעורי הביטוח הלאומי בין עצמאים לשכירים ברמות ההכנסה הנמוכות.

גם כאן המצב רחוק מהשוואת תנאים, משתי סיבות:

  • עבור שכיר, נטל התשלום מתחלק בינו לבין מעבידו. העצמאי, מנגד, משלם לבדו סכום קרוב מאוד לחלק העובד וחלק המעביד יחד. 

  • זכות עיקרית המוענקת לשכיר מבוטח הנה דמי אבטלה, המשולמים לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי. מנגד, "דמי האבטלה" לעצמאים ימשיכו להיות משולמים מכיסו של העצמאי, בין אם מקורם במשיכה מקרן פנסיה שחויב להפקיד אליה, ובין אם בחסכונות אחרים או בהלוואה. זאת, אף שכאמור העצמאי משלם דמי ביטוח לאומי בשיעורים גבוהים מאלה של השכיר. לכשל חוקי זה טרם נמצא פתרון הולם. 

על כן, החוק החדש אינו מביא בשורה בכל הנוגע לרשת ביטחון סוציאלי לעצמאים, ויש לקוות כי לא בכך תמו המאמצים להשיג יעד חשוב זה. 

שמעון אמיר- רואי חשבון- חיפה

התכנים המקצועיים באתר וברשימת הדיוור מוגשים על-ידי משרד רואי החשבון שמעון אמיר כשירות לגולשי האתר בכדי לספק מידע כללי בתחומי העיסוק והמומחיות של המשרד. 

מידע זה אינו מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מקצועי פרטני בנושאים הרלוונטיים. 

משרדנו לא יהא אחראי לתוצאות של החלטות ו\או פעולות שננקטו בהסתמך על התוכן באתר.

משרדנו מספק ייעוץ ללקוחות בלבד. הייעוץ כרוך בתשלום.