בית המשפט המחוזי בת"א דחה תביעת סוכן ביטוח נגד סוכנות שבה היה שותף, בה תבע כספים שהגיעו לו אגב פירוק השותפות. ביהמ"ש קבע כי הסוכן הפר את הסכם השותפות ומעל באמון הסוכנות, ועל כן התביעה נדחתה.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
תקופת השותפות בת 3 השנים בין התובע לנתבעת הסתיימה על רקע חשד הנתבעת כי התובע העביר חלק מעסקי השותפות לסוכנות מתחרה.
התובע טען כי בעת פירוק השותפות נעשתה התחשבנות חלקית בלבד, וכי כשותף, עליו לקבל את חלקו בשותפות לאחר פירוקה, כולל שווי פעילות צופה פני עתיד.
בית המשפט פסק:
כב' השופטת ח' פלינר פסקה כי התובע אכן הפר את הסכם השותפות כשפעל מול סוכנות מתחרה. כן נטען כי ההתחשבנות שנעשתה מול הסוכנות נעשתה באופן שבחר הוא עצמו, והוא נטל את תיק לקוחותיו תמורת 50 אלפי ש"ח ששילם לסוכנות, וויתר על תיק הלקוחות המשותפים עם הסוכנות כנגד ויתורים שעשתה הסוכנות כלפיו בגין חובותיו אליה. לכן לא ניתן לראות בסיטואציה "הרחקת שותף" (סעיף 35 לפקודה).
הודגש כי כשם שהצדדים רשאים לעצב את השותפות, כך רשאים הם לקבוע כיצד היא תבוא לסיומה, לפי סעיף 30 וסעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות. השותפות הגיעה לידי סיום בהסכמה, בדרך שבה המחה התובע לסוכנות את חלקו בשותפות, לאחר קיזוז שנעשה ביניהם לפי הקבוע בסעיף 40 לפקודה. לאחר שההתחשבנות נעשית באופן זה, לשותף היוצא לא יכולות להיות תביעות לגבי העתיד - בין אם לחלק ברווחים עתידיים או לקבלת דין וחשבון על פעילות השותפות לאחר עזיבתו.
בנוסף, נקבע כי התובע שיקר בעדותו לא אחת, הן בתביעה זו והן בתביעה אישית שהגיש במקביל נגד מנהל הסוכנות, וטען טענות סותרות רבות. למשל, התובע ידע שכשותף אינו זכאי לשכר בגין עבודתו בשותפות, אלא רק לחלקו ברווחים, ובכל זאת תבע בבית דין לעבודה זכויות סוציאליות מלאות ודמי הודעה מוקדמת - למרות טענתו כאילו הוא זה שביקש לסיים את השותפות. השופטת ציינה בהקשר מעשיו אלה את שנקבע בע"א 765/18 בעניין חיון: "התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין - כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט - היא מתן פסק דין לחובת השקרן".
לעניין ההתחשבנות, פסקה השופטת שיש להעדיף את גרסת הסוכנות: הסכם השותפות הופר ובדין סברה הסוכנות כי התובע מעל באמונה ופעל מאחורי גבה. בפני התובע הועמדו שתי אפשרויות: לערוך בשלב הראשון התחשבנות מדוקדקת בדבר משיכות העבר, ולאחר השבת הכספים לעבור לשלב השני - רכישת תיק הפוליסות ע"י התובע. השנייה, לערוך התחשבנות גלובלית בהתאם לידוע באותה עת, לוותר על הטענות הנוגעות להפרה, אי תחרות וכו', ולאפשר לתובע ליטול עמו את הלקוחות שהביא לשותפות כשיתרת התיק נותרת אצל הסוכנות. התובע בחר באפשרות השנייה, ועתה אין מקום לפתיחה מחדש של ההתחשבנות.
התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות משפט.