• Li-Or Amir, C.P.A

זכאות בעל שליטה לדמי אבטלה - פסיקה חדשה

פסיקה שהתקבלה לאחרונה בב"ל 56391-09-19 קבעה כי מנכ"ל חברה, שהיה בעל המניות הגדול ביותר בה (45%) זכאי לדמי אבטלה לאחר שפוטר. זאת, בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי, שהתובע היה בעל שליטה בחברת מעטים ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה לפי סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי.


ההיגיון בסעיף זה הובהר בהלכת עלי תיתי: בעל שליטה בחברת מעטים הוא בעל ידיעה והשפעה מהותית על עסקי החברה. ככזה, הוא יכול להשפיע גם על ההחלטה על עצם העסקתו, וכן להיערך למצב של היעדר פרנסה באמצעות שליטה בשכרו וברווחי החברה - בדומה לעצמאי.


אולם, יישום הסעיף מותנה בכך ששני הגורמים מתקיימים יחד: חברת מעטים, ושליטה בה.


מהי חברת מעטים?

בפסק דין זה קבע בית המשפט כי החברה אינה חברת מעטים כיוון שהיו בה יותר מ-5 בעלי מניות. קביעה זו הנה מוטעית, כיוון שהיא נסמכת על הגדרה שגויה של "חברת מעטים".


לפי סעיף 76 לפקודת הכנסה, חברת מעטים היא חברה בשליטת 5 בני אדם לכל היותר.

במובן המשפטי-מיסויי, "בן אדם" אין פירושו יחיד, אלא ישות משפטית. כך למשל, אדם וקרובו או בא כוחו הם "בן אדם" אחד. כך גם כל סוגי ההתאגדויות, כגון חברה, שותפות או מלכ"ר.


על כן, ייתכן מצב של חברת מעטים, אשר השליטה בה נחלקת בין יותר מ-5 יחידים. קל וחומר, ייתכן מצב של "חברת מעטים" עם עשרות ואף מאות בעלי מניות שונים - כל עוד השליטה מרוכזת בידי 5 ישויות משפטיות או פחות.


בחברה נשוא פסק הדין היו רק 5 בעלי מניות עיקריים (להוציא הקצאות שוליות לעובדים וספקים), ולכן היא חברת מעטים. עתה נותר לבחון האם התובע אכן היה "בעל שליטה".


מיהו בעל שליטה בחברה?

המונח "בעל שליטה" נזכר בחוקים רבים, כולל חוק הביטוח הלאומי, חוק החברות וחוק ניירות ערך. אולם, הוא מוגדר רק בפקודת מס הכנסה. רוב אזכורי המונח בפקודה מפנים להגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה:


"בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

(א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה;

(ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם;

(ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;

(ד) בזכות למנות מנהל;


בנוסף לכך, בית המשפט נוהג לבחון שליטה גם במובנה המהותי, של השפעה משמעותית על עסקי החברה - וזהו לרוב המבחן המכריע.


לכאורה, בעל מניות שבידיו 45% מהמניות, ובנוסף הנו מנכ"ל החברה, כבמקרה נשוא התביעה, הנו בעל שליטה במובן הפורמלי והמהותי גם יחד.


בתביעה דנן טען התובע כי אינו בעל שליטה מהסיבות הבאות:

  • מניותיו היו נחותות מאלו של שאר בעלי השליטה. כך למשל, לתאגיד זר שנמנה על בעלי השליטה והחזיק 10% בלבד במניות ניתנה זכות וטו על החלטות עסקיות וניהוליות.

  • לא ידע מראש על פיטוריו ולא היה שותף להחלטה, ואף קדמה להם השעייה מכל תפקיד בחברה.

בית המשפט פסק שהתובע אינו בעל שליטה, מהנימוקים הבאים:

  • ביטוח לאומי לא הצליח לסתור את טענות התובע שהובאו לעיל.

  • התובע לא יכל לקבל לבדו החלטות מהותיות בקשר לחברה, שכן החזיק בפחות מ-50% ממניותיה.

  • התובע פנה לערכאות בעקבות פיטוריו - צעד המעיד על כך שהתנגד להם, ואין מדובר בפיטורין פיקטיביים אך ורק לשם קבלת דמי אבטלה שלא בזכות.

לכן נקבע שלא יכל להשפיע על רווחי החברה או הכנסותיו שלו, כדי למנוע או להיערך לתקופה של היעדר פרנסה. מכאן, שאין מדובר במקרים מהסוג הנדון ב"הלכת תיתי".


מסקנה

התקיימות שליטה בחברה לצורך ביטוח אבטלה, וכן בעניינים משפטיים רבים נוספים, נקבעת בעיקר לפי המבחן המהותי. אין לשלול מבעל מניות בחברת מעטים דמי אבטלה רק משום שיעור אחזקותיו, או מספר בעלי השליטה בחברה, מקום שלא הייתה לו יכולת השפעה על הכנסותיו מהחברה או על עצם הפסקת העסקתו.

23 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול