כ-95% מהעסקים בישראל הינם עסקים קטנים ובינוניים, כאשר רובם (54%) הינם עצמאים. העסקים הקטנים והבינוניים מעסיקים כמחצית מכוח העבודה בישראל, ועל כן השפעת מצבם על מצבה של החברה כולה רבה מאוד. לעתים קרובות אף דנים בעסקים הקטנים ובמשקי הבית כמקשה אחת, בעיקר כאשר הדבר נוגע למאפיינים פיננסיים- למשל הריביות הממוצעות על הלוואות. עם זאת, לא אחת נדמה כי העיסוק והדיון אודות העסקים הקטנים והבינוניים מועט מאוד יחסית לכמותם ולהשפעתם על השוק והחברה.
המשק הישראלי חווה ירידה מהותית בתוצר מדי שנה מאז 2010, חרף נתוני מאקרו טובים (יתרות מט"ח גבוהות, אבטלה נמוכה וכו'). מגמה זו מסכנת, ראשית כל, את העסקים הקטנים והבינוניים, אשר נמצאים במצב תמידי של פגיעות וחוסר ודאות. כ-2/3 ממספר העסקים הנפתחים מדי שנה נסגרים (לא בהכרח עסקים שנפתחו באותה שנה) והשיעור הולך ועולה משנה לשנה (בעשור האחרון נסגרו כ-500 אלף עסקים). הדבר יוצר גידול בבקשות פשיטת רגל ופירוק, אשר כל אחת מהן עשויה לגרום משבר כלכלי במשק בית אחד לפחות.
הסיבות לכשל זה מגוונות:
עיסוק ממשלתי גובר בהגברת רגולציה, בעיקר אגב המאמץ להילחם בהון השחור.
מחסור באשראי (80% מהאשראי הולך לעסקים הגדולים, המהווים כ-5% מהעסקים בישראל).
ריביות גבוהות.
פריון נמוך- היחס בין תוצר לשעות עבודה בישראל נמוך ב-45% מארה"ב וב-30% מה-OECD, למרות שבישראל עובדים יותר שעות. הסיבה העיקרית- פיגור טכנולוגי והיעדר מיכון בתעשיות מסורתיות, הנובע מהיעדר אשראי למימון השקעות בציוד.
ניהול משפחתי ולא בהכרח מקצועי- בקרות מצומצמות, היעדר ממשל תאגידי.
קושי בהתמודדות עם שינויים.
הפתרונות האפשריים:
הגברת התחרות בשוק האשראי, אשר מקודמת כיום, בין היתר, באמצעות החלטה על הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, הורדת חסמי הכניסה לשוק נותני האשראי, והקמת מאגר נתוני אשראי.
הכנסת משקיע (קרן פרייבט אקוויטי או משקיע אסטרטגי) המביאים מימון וניהול מקצועי יותר.
להלן נרחיב מעט בסוגיה השנייה.
קרנות פרייבט אקוויטי הן גופים אשר משקיעים כספים בעסקים בתמורה למניות, והרווח שלהם נוצר בעת מימוש האחזקות, קרי, מכירת המניות. קרנות יכולות להתמחות בסוג מסוים של עסקים, אולם מטרתן, בסופו של דבר, להביא למשקיעים את מירב הרווח, ולשם כך יהיו מוכנות להשקיע בכל דבר מבטיח.
מוקדי העניין של קרנות אלו הם:
תעשיות גלובליות וצומחות- חדשנות טכנולוגית עם פוטנציאל שוק עולמי, למשל: אנרגיה מתחדשת, חקלאות, מים, רכב.
יתרון תחרותי בתהליכי הייצור- הגדלת תפוקה, חסכון בעלויות.
הזדמנות רכישה- חברה בקשיים פיננסיים שיש לה מוצרים מעניינים ותהליכי ייצור טובים ניתנת לרכישה בחסר מהותי.
קרנות מחפשות לרוב רווח ותשואה במהירות האפשרית, ועל כן יחזיקו בחברות לשנים ספורות בלבד. מספר השנים עולה לאחרונה ע"מ להשיא את הרווח ככל הניתן.
קרנות עשויות להורות לחברה שרכשו לבצע השקעה אסטרטגית בחברה אחרת כדי להשיא את הרווח.
קיימות עסקאות של מכירת חברות מקרן אחת לאחרת- תופעה הצפויה לגדול בהינתן שוק המוכרים.
משקיע אסטרטגי הוא חברה עסקית, או חברת אחזקות, אשר יש לה נגיעה לתחום פעילות החברה הנרכשת. על כן החברה הנרכשת עשויה לייצר למשקיע ערך על-ידי השלמת יכולות והשתלבות בשרשרת הערך הקיימת שלו. למשל:
חיסכון בעלויות ייצור באמצעות סינרגיה ומחירי העברה במקום התקשרות ספק-לקוח. לכן חברה עשויה לרצות לרכוש ספק חיוני שלה.
רכישת חברה בשוק קטן ושימוש בה כ"מעבדה" לבחינת רעיונות שייושמו לאחר מכן בשוק גדול יותר. זהו, למשל, המניע העיקרי של חברות ענק סיניות לרכישת חברות ישראליות כמו חברת שירותי הרפואה "נטלי".
קרנות אחראיות לכ-20% מהרכישות, בעוד משקיעים אסטרטגיים ל-80%.
גורם נוסף שהחל להיכנס לאחרונה לענף ההשקעות בחברות צומחות הינו ה"פמילי אופיסס"- משרדים המופקדים על ניהול נכסיהן והשקעותיהן של משפחות אמידות. עד עתה נחשבו הפמילי אופיסס ל"שונאי סיכון" ונטו להשקעות סולידיות מאוד במטרה לשמור על ערכו של ההון המשפחתי למען הדורות הבאים. חילופי הדורות מאפשרים לדור הצעיר, שנולד וגדל בסביבת היי-טק וסטרט-אפ, להתוות מדיניות השקעות נועזת יותר, ולחפש סיכוי להגדיל מהותית את ההון המשפחתי כבר בדורם.
השוק בשנתיים האחרונות הינו "שוק מוכרים"- הרבה קונים (מוסדיים ואחרים) עם הרבה כסף זמין מתחרים על מספר לא גדול של חברות אטרקטיביות העומדות למכירה, בעיקר בתחומים שצוינו לעיל ככאלה שמעניינים קרנות פרייבט אקוויטי.
על כן, עסק קטן או בינוני בעל מאפיינים כאלה אשר מעוניין לצמוח או לצאת מקשיים פיננסיים, צריך לשקול פנייה למשקיעים. כפי שהוסבר בפוסט הקודם על מיזוגים, פנייה למשקיעים דורשת עבודה מקדמית לא קטנה, אך זו עשויה להשתלם במידה והמיזוג מצליח.
בעלי עסק קטן או בינוני? צרו עימנו קשר לליווי מקצועי וצמוד, גם בפנייה למשקיעים.