אולי כל יומיים עיתוני ישראל מכריזים על "סערה" כזו או אחרת - אבל הלכה שנקבעת בפסיקה של ביהמ"ש העליון היא עניין נדיר קצת יותר. והפעם: חריג לשיעור מע"מ אפס על שירות לתושב חוץ.
ביום 26.2.2024 נתן העליון את פסק הדין בע"א 8556/21. בפסק דין זה נקבעה הלכה, כי בעסקת תיווך בין תושב ישראל ותושב חוץ, לא יינתן בשום מקרה שיעור מע"מ אפס בגין העמלה ששילם תושב החוץ. הרציונל (שאינו מובן מאליו): כאשר תושב ישראל נהנה מהעסקה, אין המקרה תואם את כוונת המחוקק בסעיף סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. לכן, יש לחייב את מלוא סכומה במע"מ כשירות לתושב ישראל.
מה קרה שם? חברת GFI סקיוריטיס בע"מ עוסקת בתיווך עסקאות פיננסיות. לחברה מאגר לקוחות ישראליים וזרים. כאשר לקוח פונה בבקשה לביצוע עסקה, החברה מאתרת בין שאר לקוחותיה את הצד השני המוכן לביצוע העסקה בטווח המחירים שציין הלקוח היוזם. עם סגירת העסקה, כל אחד משני הצדדים משלם לחברה את עמלת התיווך שסוכמה עמו.
עד מתן פסק הדין, החברה דיווחה על כל העמלות ששולמו לה ע"י תושבי חוץ כעסקאות מע"מ אפס. המחלוקת בין החברה לבין מע"מ התגלעה באותם מקרים בהם רק צד אחד לעסקה היה תושב חוץ, והשני תושב ישראל.
תחילה הגיע העניין לבית המשפט המחוזי (ע"מ 69931-09-19). שם נקבע כי כל צד קיבל מהחברה שירות נפרד (לכל צד אינטרסים שונים ואף הפוכים) ולכן יש היגיון בדיווח על 2 עסקאות נפרדות לצרכי מע"מ, כאשר שיעור המע"מ בכל אחת מהן תואם את מקום תושבות אוו צד. אולם, ביהמ"ש העליון הפך החלטה זו של המחוזי, וקבע שלא ניתן לראות בעסקת תיווך אחת שתי עסקאות נפרדות - שכן מהות פעולת התיווך הנה הפגשת הצדדים והבאתם להתקשר בעסקה אחת ביניהם.
בית המשפט העליון גם הפנה את תשומת הלב לתיקון מס' 22 לחוק מע"מ אשר הוסיף לפטור בס"ק 30(א)(5) את הסייג הבא:
"לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל..."
תיקון זה נועד לחתור למיסוי אמת לפי מהות העסקה, ו"להרים מסך" בעסקאות בהן תושב חוץ משמש "צינור" לקבלת השירות בידי תושב ישראל בישראל. אך התיקון גם יצר מצב חדש ומחמיר, בו אין משמעות לזהות "הנהנה העיקרי" בכל עסקה לגופה.
אמנם בית המשפט העליון פסק במקרה זה לפי החוק כלשונו מעלה; אולם בכך הותיר על כנו מצב בעייתי, בו נשללת ההטבה גם אם חלק השירות שניתן לתושב ישראל הוא שולי וזניח. מצב זה עשוי בהחלט לנגוד את כוונת המחוקק בכך שהוא מונע עסקאות המכניסות הון זר לישראל. אנו צופים כי לא רחוק היום ומקרי קיצון יגיעו אף הם לפתחו של בית המשפט העליון. או-אז, ייתכן שהסעיף יתוקן פעם נוספת ויחליף את הקביעה הבינארית והמחמירה בנוסחה כלשהי לבירור משקל חלקו של תושב ישראל בעסקה. נוסחה כזו תאפשר הטלת מע"מ בשיעור ההולם את מהותה הכלכלית של העסקה, ולא רק את הקריטריון ה"יבש" של תושבות הצדדים.
עוד על פעילות עסקית בין ישראל לחו"ל: