ב-25.3.2018 נקבעו בעב"ל (ארצי) 44405-10-15 הלכות חדשות בדבר כספי התשר שמקבלים מלצרים:
1. כל כספי התשר הנם הכנסה של המסעדה, גם אם לא עברו דרך קופתה.
2. כל הכנסה המשולמת לעובדים מכספי התשר הנה הכנסה מעבודה המתקבלת מאת המעסיק.
קביעות המשנה שגזר מכך בית הדין הן, בין היתר:
א. ההכנסה מתשר תשמש את המסעדה אך ורק לתשלום שכר לעובדי "שרשרת השירות" - כלומר המלצרים ששירתו בפועל את הלקוחות הנותנים את התשר.
ב. כל עוד לא הוסכם עם העובדים אחרת, המסעדה אינה רשאית לשלם מכספי התשר את חלק המעסיק בתשלומי החובה (ביטוח לאומי ופנסיה).
ב-1.1.2019 נכנסה לתוקף ההלכה השנייה. מסעדות מחויבות עתה לכלול את מלוא התשר בתלושי השכר, וכן לנכות ולשלם בגינו את כל תשלומי החובה. המלצרים, מצדם, משלמים עתה את חלקם בתשלומי החובה על מלוא הכנסתם.
ומה עם ההלכה הראשונה?
לכאורה, הכרה בתשר כחלק ממחזור העסקאות יוצרת למסעדה חבות במע"מ בגינו. היקף כספי התשר הניתנים בישראל מוערך בכ-2 מיליארד ש"ח בשנה. גביית מע"מ תוסיף מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה.
עם זאת, קשה להתעלם מעיוות המס שייווצר: הכנסה החייבת במע"מ תוקצה בלעדית לתשלום הוצאה שלא ניתן לקזז ממנה מע"מ תשומות. בהתאם לקביעת בית הדין לעבודה, המסעדה אף אינה רשאית לשלם את המע"מ מתוך כספי התשר עצמם ו"לחתוך" את הברוטו המגיע למלצרים. לכן מדובר בהכרח בנטל נוסף על המעסיק, שאין ביכולתו לגלגל אל העובדים - בניגוד למס הכנסה.
לאורך שנת 2019 התנהלו מגעים בין רשות המסים לבין איגוד המסעדנים בשאלת גביית המע"מ.
עמדת רשות המסים היא שכספי התשר חייבים במע"מ ככל הכנסה אחרת של העסק. אמנם טרם פורסמה החלטת מיסוי רשמית בעניין, אך לקראת סוף 2019 ביקרו מפקחי מע"מ במסעדות במסגרת מבצע ייעודי, והוציאו שומות המחייבות במע"מ את סכומי התשר המוערכים לתקופה.
עמדת המסעדנים היא כי בית הדין לעבודה חרג מסמכותו כשקבע את מעמד הכספים לצורך מס, וכי מטרת הפסיקה הייתה סוציאלית - הבטחת השכר והזכויות הסוציאליות של המלצרים - כפי שחזר וציין בפסק הדין כב' השופט יגאל פליטמן. על כן דורשים המסעדנים לוותר על החיוב במע"מ, שהעובדים ממילא אדישים אליו.
ב-22.12.2019 הציגה רשות המסים לנציגי המסעדנים מעין אולטימטום: החלת מע"מ על כספי התשר עד לגובה שכר המינימום החל מ-1.1.2020, או גביית מע"מ רטרואקטיבית על מלוא סכומי התשר החל מ-1.1.2019.
בהיעדר הסכמה, הייתה אמורה להתפרסם החלטה חד צדדית של רשות המסים לא יאוחר מיום 1.1.2020, אך נכון לכתיבת שורות אלו טרם פורסמה כל החלטה.
מה עושים בינתיים?
על מנת לציית להוראות הפסיקה, יש להקפיד כי כספי התשר מתועדים במלואם בדוח הקופה (דוח Z).
כפועל יוצא מכך הם ייכללו במחזור העסקאות לצורך דיווח מקדמות מס הכנסה, אם העסק חייב בהן.
רצוי שיתועדו בנפרד מהתשלום עבור ההזמנה, למקרה שיוחלט על הקלה במעמדם לצורך מע"מ.
בדיווח התקופתי למע"מ, ניתן לעת עתה לדווח על כספי התשר בשדה ההכנסה הפטורה. זאת, כאמור, עד לפרסום החלטת מיסוי רשמית בנושא.
ואם אבחר לא לציית להוראות הפסיקה?
חוסר תיעוד של התשר בקופת העסק מהווה עבירת אי רישום תקבול. במידה ומפקחי מס הכנסה יבקרו במסעדה לצורך ביקורת ניהול ספרים, הדבר עלול להביא לפסילת ספרי החשבונות ולהוצאת שומה לפי מיטב השפיטה - דבר אשר עשוי להסתכם בחבות מס גבוהה מהדרוש.
בנוסף, אי דיווח על ההכנסות מתשר בדיווח התקופתי למע"מ ייצור אי התאמה בין המחזור המדווח למע"מ, לבין זה המדווח למס הכנסה. לאחר קליטת הדוח השנתי למס הכנסה, הדבר יגרום להוצאת דרישת תשלום, שתכלול הן את סכום המע"מ בגין ההפרש, הן ריבית והצמדה והן קנסות עקב אי תשלום במועד.
ומה הלאה?
סביר להניח כי במהלך 2020 תפרסם רשות המסים החלטה אשר, במקרה הטוב, תחייב במע"מ כספי תשר בגובה חלק המעסיק בתשלומי החובה (ביטוח לאומי ופנסיה).
במקרה הרע, יחויבו במע"מ כספי התשר עד גובה שכר המינימום (שכר מינימום לשעה X שעות עבודה).
קרוב לוודאי שגבייה רטרואקטיבית, שלא מכוח החלטת מיסוי תקפה קודמת, לא תעמוד במבחן בית המשפט.
והחשבון?
מאז שנת 2002, אז התקבל תיקון 11 לחוק הגנת הצרכן, החשבון במסעדה כולל אך ורק את מחירי המנות הנקובים בתפריט. על כן, עצם מתן התשר ושיעורו מסכום החשבון נתונים לשיקול הלקוח.
החזרת הנוהג של גביית דמי שירות במסעדות תתאפשר רק במידה ויתקבל תיקון נוסף לחוק הגנת הצרכן.
עד אז נוסיף לשלם את הטיפ בעבור ערכי החברה, המצפון, ולפעמים - בעבור שירות נפלא.